הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח, ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו שיעשה הטוב והנכון לו. כך פותח רבנו בחיי את שער הביטחון, ובמילים מעטות הוא כבר אומר את העיקר: הביטחון הוא מצב של הנפש, לא תחזית לגבי העתיד.
זהו יסוד גדול בעבודת ה׳ — לא ביטול ההשתדלות, אלא ידיעה ברורה שהתוצאה אינה בידינו. הבוטח עושה את שלו במלוא הכוח, ואינו נשבר כשהתוצאה שונה ממה שקיווה.
מכאן שהביטחון והעצלות רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב. מי שאינו עושה דבר ותולה זאת בביטחון, אינו בוטח אלא נמנע, וקורא לזה בשם של מעלה.